<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רמ"ח</h1>
<h2>דף לה:</h2>
שאלת פת הכומרים שאין להם בנים ולא בנות אם מותר הואיל וליכא למגזר משום בנותיהן, ואמרת שכר שאלתני פעם אחרת ואסרתי ואמרתי דדרך כלל אסרו שאע"פ שאין לזה יש לזה, ואמרת שעכשיו נתחדשה לך ראיה להתיר מההיא דפרק המוצא תפילין דגרסינן התם [ערובין ק"ד ע"א] אמימר שרא לממלא בגלילא במחוזא ואמר טעמא מאי גזור רבנן משום גנתו וחרבתו הכא לא (גנא) [גנה] איכא ולא חרבה איכא ואמרת (דקושיא) [בקושטא] דמילתא ראיה זו ראיה להתיר פת של כומרים. תשובה ראיה זו איני מכיר מכמה צדדין חדא שלא כל האיסורין והגזרות אחדים ואין למדים מזו לזו. ותדע לך שהשבות הזו דרבנן פעמים מקילין בו במקום מצוה מועטת כגון לקנות קרקע בארץ ישראל שמעלם בערכאות ומכתיב בשבת משום ישוב ארץ ישראל [גיטין ח' ע"ב], וכן במקום חולי שאין בו סכנה התירו אמירה לגוי [שבת קכ"ט ע"א] שיש בו משום שבות, ופעמים החמירו והעמידוהו אפילו במקום מצוה שיש בה כרת כאזמל והזאה [פסחים צ"ב ע"א]. ועוד הגע עצמך טלטול בשבת משום הוצאה כדאיתא בפרק כל הכלים [שבת קכ"ד ע"ב] ואם כן ביום טוב יהא מותר למאן דאמר [ביצה י"ב ע"א] אין ערוב והוצאה ליום טוב, ואף בשבת נתיר בעיר שהיא מעורבת כלה ולזקן וחולה שאינן יכולין לצאת ברגליהן ומי שהולך בספינה או שהוא חבוש בבית האיסורין וכמו שהתירו קצת השבותין במקדש, ובמקדש בעצמו יתירו כל השבותין זה כזה וכבר ראית שם בפרק המוצא תפילין שיש שבותין שהתירו ויש שלא התירו. ועוד אם אתה בא להתיר פת הכומרים לפי שאין להם בנים אף אתה תתיר פת של מי שאין לו בנים כפת של בחורים שאינן נשואין ושל נערים ושל סריסין וכן בספינה שאין שם נשים, וכן יקח ישראל זה ויביא בחבורת ישראל ויאכלו הקרואין לחם שהרי הלוקח אינו אוכל והקרואין לא לקחו מגוי ואין שם משום בנותיהן באותה חבורה ורבי למה התיר משום פת דחוקה מקום רחב אני רואה לו כאן ואכלו ושבעו, ומנפח אני בידי הראיה ואזלא לה. גם הכומרים פעמים שיש להם בנים ובנות מתחלה קודם כניסתן לכמריא והגדולים שבהן כן יש להם, גם האחרים אין להם אפוטרופוס. ועוד משום בנותיהן שאמרו [ל"ו ע"ב], לאו דוקא משום בתו של מוכר או של נותן אמרו, אלא משום בנות הגוים שאם אין לזה יש לזה והרחקה עשו משום בנות הגוים, כמו על שמנן משום יינן שאף על פי שאין לבעל השמן יין אין אומרין שיהא מותר בשמן ונמצא התקנות לפי המוכר זה אסור וזה מותר ושויתינהו למילי דרבנן ותקנותיהם כחוכא. סוף דבר לדבריך אלו אין סוף ולהתירן אלו אין מספר. העבר קולמוס על הראיה ותופר, ובמקומי אני עומד לאסור ואין בזה צד ספק. עוד תדע שאותן שבמשנת אין מעמידין [כ"ט ע"ב] גזרות קבועות היו יינן ושלקות שלהם וגבינה אף על פי שבטל הטעם גזרה לא בטלה, שהיין אף על פי שאין מנכסין עכשיו אסור אפילו בהנאה ותינוק גוי עושה יין נסך אף על פי שאינו יודע בטיב עבודה זרה [נ"ז ע"א] ואין לו בנים וגבינה אפילו במקום שאין מעמידין בעור קיבה אלא בפרחים וכן כולן זולתי המורייס שמצאנו לו היתר במקום שהיין ביוקר [ל"ד ע"ב], ובמה שנאמר איתמר בכל השאר דלא איתמר לא איתמר.
